תערוכות ואירועים

חדר 235: אין לי מושג אם אתה מבין אותי נכון

חדר 235: אין לי מושג אם אתה מבין אותי נכון – גבי קריכלי
אוצרת: שגית מזמר
מרכז לאמנות ומחקר מעמותה

״אני בחדר 235, בבית-החולים הצרפתי
אני פה. והרגע הזה הוא עכשיו"
(פסח סלבוסקי, מתוך שיחה עם גבי קריכלי, 3.4.2019)

תערוכתו של גבי קריכלי, "חדר 235: אין לי מושג אם אתה מבין אותי נכון", המוצגת במעמותה, בית הנסן, נוצרה תוך שיתוף פעולה עם חברו הטוב, האמן פסח סלבוסקי, שנפטר בערב פסח האחרון. קריכלי וסלבוסקי הם שניים משלישיית אותו-עולם (יחד עם אבי סבח), שפעלה מאז 2009 בהופעות מבוססות אלתור. במהלך השנים האחרונות נהגו קריכלי וסלבוסקי לנהל שיחות בזמן עבודתם, כל אחד בסטודיו שלו. הטלפונים שחיברו בין ירושלים לתל-אביב היו מונחים לצדם במצב רמקול – פסח מצייר, גבי בונה ומתכנן; פסח מדבר, גבי מקשיב. 

"הקשר האמיתי בינינו תמיד היה שיחה. או מילולית או מוזיקלית. השיחות דמו להליכה בשדה מוקשים… כשהחלטתי להקליט אותו לא ידעתי לאן אני בא, לא ידעתי מה הוא יעשה – אם הוא ישיר, אם ידבר, פסח הוא אדם קולי מאוד… וגם מאוד שכלי, אתה מרגיש בדרך כלל את התודעה שלו ולא את הגוף".

 

באפריל 2019 הגיע קריכלי למה שהתברר כביקור האחרון בחדר 235 בבית-החולים הצרפתי בירושלים, שם אושפז סלבוסקי בחודשים האחרונים לחייו. הפעם בא עם מכשיר הקלטה. גם הפעם פסח דיבר וגבי הקשיב. השניים שוחחו על אמנות, משפחה ויצירה, ועל שבריריותו של הגוף הפיזי המחזיק את כל אלה.

המיצב, שנבנה בתוך חללי מעמותה, מורכב מכ-500 מ' של קורות עץ וארבעה קטעים מתוך אותה שיחה שהוקלטה ונערכה על-ידי קריכלי. חלקי השיחה הופכים לנוף הצלילי המלווה את הצעידה בגשר שבנה ומסמנים את כיוון ההתקדמות היחיד האפשרי; קולו של סלבוסקי הופך לקול המורה את הדרך. המבנה הוא אתר דוקומנטרי של חברות, שההליכה בו נדמית אולי חסרת תכלית, אבל מגלה מפגש אינטימי בין שני דוברים הצועדים לקראת פרידה. 

מיקום קטעי השיחה משפיע על אופי המבנה וחוויית ההליכה בו. קריכלי שהה בחלל במשך כמה ימים ולילות רצופים: מקשיב לקולו של פסח ובונה, כאשר עבודת הפיסול מתקדמת ביחס לסאונד, שלב אחרי שלב, צעד אחר צעד. גלי קול הם תנודות שמתפשטות במרחב דרך האוויר או דרך עצמים מוצקים. כאשר גל קול נתקל במחסום, חלק ממנו נספג במחסום וחלק אחר מוחזר. מקור המושג תהודה הוא רזוננס (resono בלטינית), שמשמעו "אני עונה". קריכלי עונה לסלבוסקי בעצם יצירת מקום להקשבה לדבריו – לתוכן הדברים ולצלילי קולו שמהדהדים בין החדרים. העבודה היא פסל אחד גדול לאורכה של מעמותה; מסלול הליכה וקשב, תיבת תהודה פרומה שהצופה מהלך בתוכה. 

הדיאלוג החי בין השניים קיבל תפנית מרגע שפסח נפטר. בשבועות האחרונים ליוו את העבודה שאלות אתיות וחשש שתהפוך לעבודת זכרון. השיחה בין השניים נותרה אותה שיחה, אך הפרשנות שאנו מעניקים לה עשויה להשתנות. קריכלי מבקש להתרחק מאפשרות של צוואה רוחנית, גם אם במידה מסוימת היא אולי בלתי נמנעת. מעל הכל העבודה היא עדות נדיבה לחברות בין שני אמנים.

———————————————————

גבי קריכלי (ירושלים, 1979) הוא אמן שמיצביו מספרים סיפור על המקום והזמן העכשוויים דרך טכניקות פיסוליות שונות: נגרות, גילוף עץ, יציקות ועוד. בעבודותיו האחרונות משלב קריכלי גם וידיאו וסאונד. עבודותיו מזמינות את הצופה לעבור דרך סדרת מפגשים עם אובייקטים שונים ומפתיעים. 

קריכלי וסלבוסקי הכירו לראשונה באירוע "הערת שוליים" בתחילת שנות ה-2000. לאחר מכן הופיעו יחד בבמות שונות.